גם אני רוצה אהבה
יש תקופות שבהם אנחנו כל כך רוצים זוגיות עד שלעתים אנחנו מתבלבלים בין רצון למוכנות.
נכון שאנחנו רוצים אהבה, יחד עם זאת חשוב להיות כנים עם עצמנו ולבדוק האם אנחנו כמהים לקשר או שאנחנו גם מוכנים אליו. במילים אחרות, האם אנחנו רק רוצים אהבה או גם מוכנים לתת אהבה ללא תנאי.
המשמעות של קשר זוגי הינה לפנות מקום, הן ברמה הרגשית (בלב), הן ברמה המנטלית (בראש) ובנוסף ברמה הפיזית תחושתית (בגוף) לאדם נוסף בחיים שלנו. הבעיה היא שאנחנו לא תמיד מודעים או מודים בעובדה שאנו לא בהכרח פנויים לכך עדיין.
לא מספיק להגיד "אני רוצה זוגיות"!
חשוב שנדמיין לעצמנו את המשמעות של יצירת קשר; האם אנחנו מוכנים לפתוח את הלב, להיחשף, לבטוח, לתת אמון, לסמוך על האחר, לתת מעצמנו גם אם המשמעות היא שאולי ניפגע בדרך.
יתכן, שאנחנו עדיין בשלב של הצופה מהצד, זה שבוחן, זה שאומר לעצמו ש"אם יגיע הדבר הנכון זה יקרה", "אם אני אתלהב אז אני אפתח", אם ואם ואם...
אם זה המקרה, הקשר הזוגי שאתם חולמים עליו כנראה לא יגיע כל כך מהר כי אתם עדיין לא מוכנים אליו. חשוב שנדע לזמן לחיינו את האדם שנכון לנו לקשר הזוגי, שנאמר לעצמנו כיצד אנחנו רוצים להרגיש בקשר הזה, מה חשוב לנו שיהיה בקשר ולהתחיל להתכוון ולכוון את עצמנו למקום הזה על מנת ליצור את הזוגיות שטובה לנו.
הדברים לא קורים מעצמם, אנחנו אלה שמאפשרים לדברים לקרות לנו אם נהיה פתוחים לקבל ולתת, אם נהיה מדויקים ברצונות שלנו ואקטיביים בתודעה שלנו ונדמיין את זה קורה לנו.
כל עוד נסתכל על זוגיות כצופה מהצד ואומרים לעצמנו שזה נראה לנו עבודה קשה, אולי אפילו מעיק לפעמים, שזה יפגע בעצמאות שלנו, שזוגיות לא תאפשר לנו לעשות את כל מה שאנחנו רוצים ורגילים, שזוגיות זאת התפשרות מסוימת, שהיא גוזלת מאתנו את החופש וכל שאר ה"סיפורים" שמעצימים את הפחד שלנו, לא נצליח לייצר זוגיות אמיתית וארוכת טווח.
אם הפחד ימשיך להנחות להוביל אותנו, לא נהיה מסוגלים להביא את עצמנו, מי שאנחנו באמת, לדייט, לא נאפשר לעצמנו להיות פתוחים לראות את האדם שמולנו וכל פעם נחזור מאוכזבים ומתוסכלים הביתה ונגיד לעצמנו שאין מישהו שמתאים לנו ושאולי עדיף להשאר לבד.
אנחנו שמים על עצמינו מגננות על גבי מגננות כדי לא להיפגע ושוכחים להוריד אותם על מנת שהצד השני יוכל באמת להכיר אותנו ושאנחנו נוכל להכיר אותו, שמהות תוכל לפגוש מהות. מה שהרבה פעמים קורה במציאות זה שחליפת הישרדות אחת פוגשת חליפת הישרדות שניה כמו שתי מסיכות שכל אחד מחכה שהשני יוריד ראשון. מהמקום הזה אין שום אפשרות לייצר משהו אמיתי.
ברגע שבאמת נרגיש מוכנים, נשים את הרצון שלנו במרכז, נסכים להשיל מעלינו את השריון או חליפת ההישרדות ולאפשר למשהו נהדר להכנס לחיינו, משהו שאולי לא ציפינו לו ושלא ניתן לתאר אותו במילים, זה הרגע שבו פתחנו פתח להזדמנות להכנס לחיינו ושם הכל יכול לקרות.
בהצלחה!
