עד כמה אנחנו באמת מכירים את בן/בת הזוג שלנו ומבינים את הבחירה המדויקת שלנו בהם?

האם שאלתם את עצמכם פעם איך או למה בחרתי את בן או בת הזוג שלי?

האם לאחר כמה שנים מצאתם את עצמכם, לא פעם, מתעצבנים על אותם הדברים שבזכותם בעצם בחרתם והתאהבתם בבן/בת הזוג שלכם...

לי השבוע נפל אסימון מאד גדול בענין בן הזוג שלי.

הבנתי לראשונה, באמת לעומק, שבחרתי את בן הזוג שלי מאחר והוא מראה עבורי של אמא שלי, ובחרתי בו בעצם על מנת לעשות תיקון מולו, על דברים שלא הצלחתי להבין בילדותי אצל אמא שלי ופירשתי אותם כחולשות שלה בקשר הזוגי שלה עם אבי.

לא פעם אומרים שאנחנו בוחרים בעצם את אחד ההורים שלנו כבן הזוג, ולרוב אנחנו מגיבים לזה מתוך אינסטינקט ואומרים "איזה שטויות", או "ממש לא נכון הוא בדיוק ההיפך", אבל אם תעמיקו טוב טוב את ההסתכלות תגלו שכולנו בוחרים בסופו של דבר את אחד מהורינו על מנת לעשות תיקון כלשהו לפצע שלנו שעדיין לא נרפא.

החג הזה נסענו לחופשה לאילת, ותוך כדי החופשה הבת שלנו חלתה והיינו צריכים לקצר את החופשה ולחזור הביתה, או יותר נכון בחרתי לקצר את החופשה ולחזור הביתה. תוך כדי זה שאנחנו מתמודדים, כהורים לא ממש ותיקים, בילדה חולה בחופשה, עם 40 חום, מתלבטים מה לעשות ובסוף מחליטים לקצר ולחזור, בדרך הביתה אני מבינה שבן זוגי, שמנקודת המבט שלי אפילו לא עזר לי להגיע להחלטה ואמר לי כל הזמן "מה שתחליטי", בעצם כעס על זה שחזרנו.

לא רק שהוא כעס, הוא גם חשב שהמחלה שלה היתה תירוץ לזה שממילא רציתי לחזור הביתה מאחר ולא נהניתי מהחופשה.

הנסיעה הביתה נעשתה ברובה בשתיקה, דבר שאנחנו ממש לא רגילים אליו בקשר שלנו, אבל הרגשתי שאני כל כך כעוסה ופגועה מהפרשנות שלו, שלא הייתי מסוגלת לתקשר רוב הדרך ( למי שלא יודע אני בהריון כך שההורמונים לא הוסיפו לסיטואציה).

בכל אופן, ברגע שפתחנו את הנושא בבית וישבנו לשיחה גילינו שכל אחד פירש את השניה בצורה מסוימת מבלי לשאול או לבדוק עם הצד השני אם יש אמת בדבר. בן זוגי, שהיה בטוח שאני רק רוצה לחזור הביתה ולא יעזור מה הוא יגיד בענין, ויתר מראש ואמר לעצמו שזה קרב אבוד שעדיף לא להכנס אליו (כבר אמרתי שהוא הפשרן במשפחה, אפרופו אמא שלי). אני מאידך, רציתי בתוך תוכי שיעזור לי להחליט, שניקח החלטה משותפת בתור הורים (שוב, לא הכי משופשפים ומנוסים עדיין) ונחליט מה הכי נכון ליובלי, הרי היא זאת שסובלת והשאלה מה הכי נכון עבורה.

הרגשתי פספוס גדול, בעיקר כי החוזק של הקשר שלנו הוא התקשורת הפתוחה ביננו, תמיד אמרנו כמה כיף שאנחנו מדברים על הכל ומשתפים ברגשות, והנה נפלנו לתוך ניתוח פרשנויות מבלי לברר מה כל אחד באמת חושב, דבר שגרר לתוצאה לא רצויה ובעיקר לאוירה לא נינוחה ומתוחה שהיה לנו מאד קשה להתנהל בה.

אחד הדברים שהבנתי תוך כדי השיחה על בן הזוג שלי זה כמה הוא מוותר עבורי, מתוך מקום של התחשבות וכוונה טובה (וכנראה גם מתוך מנגנוני ההגנה שלו והפצע שעליו הוא גדל), וכמה אני דומיננטית בקשר ותמיד חשוב לי שהדברים יעשו בדרך שלי, להיות בשליטה, אבל בתוך תוכי אני בעצם רוצה שהוא כן יבוא וישים לי גבולות, יעצור וישים לי מראה, נתיעץ יחד ולא בהכרח יוותר מראש ויתן לי להחליט.

שנינו יצאנו מאד מורווחים ומרוגשים מהשיחה, בעיקר כי הכרנו עוד נדבך נוסף כל אחד באישיותו שלו, ובאישיות אחד של השניה, דבר שיעזור לנו להתמודד, בפעם הבאה בסיטואציה דומה, בצורה יותר נינוחה ופתוחה.

דבר נוסף שהבנתי פתאום הוא כמה סדנת הזוגיות שאני מעבירה היום לזוגות, מאד מחזקת גם את הזוגיות שלי. כמה בחיים האישיים שלי עם בן הזוג שלי, אנחנו משתמשים ומיישמים את הכלים שלמדנו ושאותם אני מעבירה היום לזוגות אחרים בסדנא וזה כל כך מחבר ומקרב אותנו מכל כך הרבה בחינות. אותי זה ריגש (:

אני רוצה להזמין אתכם לבוא, לחוות, להתרגש, להתחבר מחדש ולאהוב את בני הזוג שלכם בסדנת "כוונון מיתרי הזוגיות" שאני מעבירה יחד עם שותפתי המדהימה, חוה אלאוהב. בואו לחוות משהו אחר, מרענן, מרגש, מעמיק. אני יכולה להגיד לכם מנסיון שזה מעמיק את הקשר הזוגי ומשפר את התקשורת הזוגית, דבר שכולנו כל כך מייחלים לו.

חג שמח לכולם!