פוסטים נבחרים

למה פחד מונע מאתנו לנהל יחסים ותוצאות?

המהות של כולנו היא אהבה ושמחה.

תחשבו על תינוק שזה עתה נולד... כל מה שאנחנו רואים בו זה טוהר, תמימות, שלווה ואהבה.

אנחנו עסוקים בשנה הראשונה בלמלא את הצרכים של הילד שלנו ולומדים איך לענות על כל צורך על מנת להגן עליו ולשמור על מי שהוא. נותנים לו אוכל שהוא רעב, לישון כשהוא עייף, עושים לו אמבטיה שישאר נקי ולאט לאט מכירים את הצרכים החדשים שלו ומרחיבים את המענה שלנו בהתאם לרצונותיו.

איפשהו בהמשך הדרך, את כל אחד זה פוגש בסיטואציה שונה, הפחד מתחיל לנהל אותנו ואף משתלט עלינו.

כשזה קורה, אנחנו חושבים שאנחנו פועלים למען הילד שלנו אבל בעצם בתוך תוכנו אנחנו מנסים להגן על עצמינו, להשקיט את הפחד הזה שאומר לנו שאנחנו לא רוצים שיקרה לילד שלנו מה שקרה לנו. אנחנו לא מבינים שהילדים שלנו הם לא אנחנו והם לא בהכרח יחוו את אותו דבר.

אני אתן מספר דוגמאות,

כשמתחיל השלב של לשים גבולות לילדים שלנו, אחד הדברים שאני תמיד שואלת את עצמי (למרות שלא תמיד ברגע האמת לצערי) זה מדוע אני שמה את הגבול הזה ברגע הזה. האם אמרתי עכשיו לא לילד שלי כדי שזה ישרת אותו או שזה משרת אותי ומשקיט את הפחד שיש בתוכי.

האם אני לא מרשה לילד שלי להסתובב ערום בבית למרות שזה מה שהוא רוצה כרגע, כי הוא יתקרר ויחלה או כי ככה חינכו אותנו להגיד גם אם אנחנו באמצע אוגוסט ויש 30 מעלות בבית. האם אני אומרת לא לילדה שלי לממתק מסוים כי אני רוצה ללמד אותה גבולות או כי לי לא היו גבולות שהייתי קטנה ואני מפחדת שהיא תהיה כמוני. האם ברגע שהילדה שלי מתחילה לבכות אני מאפשרת לה להוציא את התחושות שלה ומראה לה שזה בסדר לבכות או שאני מנסה להשקיט אותה כי יש אנשים מסביבי ולא נעים מהם וממה שהם יגידו עליי.

איפה הגבול בין לגונן על הילדים שלנו, ללמד אותם ללכת בדרך שלהם, ללמד אותם לסמוך על עצמם יחד עם שימת גבולות לבין לסרס את האני שלהם שטומן בחובו המון סקרנות, רצון להתנסות, לשאול שאלות, לסלול את הדרך שלהם לבד גם אם הדרך הזאת רוויה בטעויות, מכשולים ולעתים אף כאב.

בשכל, כולנו יודעים שמי שלא מתנסה לא טועה ומי שלא טועה לא לומד. למה כל כך קשה לנו ליישם את זה כשמדובר בילדים שלנו או בקרובים אלינו ביותר?

הפחד!

נעבור לעולם העסקי רגע,

כמה פעמים קורה לנו שאנחנו נכנסים לפגישה עסקית ולא מוותרים על משהו רק כי אנחנו מפחדים שהצד השני יצא עם יותר?

כמה פעמים קורה לנו שאנחנו עושים שיחה עם לקוח פוטנציאלי שלנו ובסוף מורידים לו את המחיר רק מתוך הפחד שאולי לא נשיג אותו ולכן מאפשרים לנו לא לכבד את עצמינו ואת השירות שאנחנו נותנים ומורידים את הערך שלנו בעיני עצמינו?

בואו נסתכל על יחסים,

כמה פעמים אנחנו נשארים בזוגיות שלא טובה לנו רק בגלל הפחד מלהשאר לבד?

כמה פעמים אנחנו לא אומרים את מה שאנחנו חושבים לאחר, מרצים רק כי נדמה לנו שאנחנו נפגע בו ובדרך פוגעים בעצמינו וביחסים שלנו עם הסביבה.

האמת היא,

שככל שנהיה יותר אמיתיים עם עצמינו, נכיר בפחד שלנו, נודה שהוא קיים, מהמקום הזה נוכל לעשות בחירה חדשה שנכונה לנו. גם אם התגובה תהיה אותה תגובה, היא עדיין תבוא ממקום אחר, יותר שלם, בטוח ונינוח ולא מהאוטומט והיא תביא לנו לתוצאות חדשות ומפתיעות.

אני מזמינה אתכם השבוע לשים לב לתגובות שלכם, להתנהלות שלכם, לנסות לשאול את עצמכם מאיזה מקום אתם מגיבים ולחשב לעצמכם מסלול מחדש. לראות אם אני מגיב מתוך בחירה ומודעות ולא מתוך אוטומט האם התגובות שלי משתנות ובהתאם לכך התוצאות.

בהצלחה!

פוסטים אחרונים
חיפוש לפי תגיות