פוסטים נבחרים

זוגיות - השקעה לטווח ארוך


אז איך בכל זאת משקיעים בזוגיות גם כשהשגרה סוגרת עלינו?

זה כמו להפסיק ספורט ולחזור לזה אחרי תקופה מאד ארוכה...

בהתחלה אומרים לעצמנו שאין לנו זמן, אין לנו כח, יש דברים אחרים יותר חשובים שנכנסו לנו לחיים, אולי זה כבר לא בשבילנו, ועוד תירוצים כאלה ואחרים...

אבל, אחרי שעוברים את המחסום הפסיכולוגי הזה ומשכנעים את עצמנו שכדאי לנסות, הרי פעם אהבנו את זה, אולי זה יעשה לנו טוב, ועושים את זה, רובנו תמיד נמצא את עצמינו אומרים לבסוף את המשפט "איך לא עשינו את זה קודם, זה עושה לנו כל כך טוב, לגוף לנשמה..." ופתאום, באורח פלא מוצאים זמן בלו"ז השבועי שלנו להכניס את זה חזרה.

אותו דבר לגבי פינוי זמן איכות זוגי.

תמיד יש אחד לפחות בזוגיות שיאמר לא היום, אולי מחר, אין לי כח, אין לנו בייביסיטר, אני עייפה, כואב לי הראש, איך נשאיר את הילדים.... והאחר נגרר.

חשוב לנו להבין כי הזוגיות היא הבסיס של היחסים שלנו שיוצרים לנו את התא המשפחתי, טיבו, עומקו וחוזקו. אם לא נשקה ונשקיע בבסיס, הוא לא יתפתח, הוא לא יהיה מספיק יציב, הוא לא יביא לנו את הבטחון אותו אנחנו כל כך רוצים. ואז לאט לאט הבסיס יתחיל להיסדק, בהתחלה הסדק הוא כל כך קטן ופנימי, שכמעט ולא רואים אותו, בטח לא למי שמסתכל מבחוץ. הבעיה היא שברגע שמתחילים לראות ולהרגיש את הסדק ההדרדרות מטה כבר החלה ולעתים קשה לנו לעצור אותה.

ואז נכנסים לנו משפטים חדשים ללקסיקון: "לא אכפת לו ממני, היא לא משקיעה בי, הוא לא אוהב אותי יותר, אנחנו לא מדברים כבר שבוע, אין אינטימיות ביחסים כבר המון זמן, היא יוצאת לבד כל הזמן, הוא חוזר כל יום מאוחר מהעבודה ואני עושה הכל לבד, מה אני צריכה אותו.... ולשם אנחנו ממש לא רוצים להגיע.

המהות של כולנו היא אהבה, כולנו רוצים להיות אהובים ומוקשבים.

להורים שבינינו יש תפקיד נוסף לא פחות חשוב, אנחנו המודל לחיקוי של הילדים שלנו, מה שהם יראו ויספגו בבית, במרחב הזוגי שלנו, זה בדיוק מה שהם ישכפלו ביחסים הזוגיים שלהם. אז תשבו טוב טוב מה אנחנו רוצים ללמד אותם. לא מספיק להשקיע בילדים כל חיינו ולזנוח את הזוגיות, אם הילדים יראו זוגיות שלא עובדת בבית, זה מה שיבינו שצריך להיות. תחשבו על זה כירושה הכי משמעותית שלכם לילדים שלכם. איך היתם רוצים שהזוגיות שלהם תראה, זה מה שאתם צריכים להראות להם.

אז איך עושים את זה?

מתחילים בלתקשר את זה. להגיד אחד לשניה שהשבוע מפנים זמן איכות זוגי ביומן (כן ביומן! צריכים להתחיל מאיפשהו אם כבר לא מתורגלים), מסתכלים יחד וסוגרים ערב שמתאים לשניכם מראש. כל אחד לוקח אחריות על משהו על מנת שהערב הזה יקרה. אחד יכול להיות אחראי על הבייביסיטר והשני על היציאה עצמה, תחליטו מראש מי עושה מה על מנת ששניכם תהיו מסונכרנים ולא תשאירו את זה ליד הגורל ובסוך יהיה לכם את מי להאשים.

אחרי שתצאו מהבית, עם כל הקושי והאדמיניסטרציה שיתכן ותחושו בהם בפעם הראשונה, משהו ישתחרר, תחושת הקלה ושמחה בלב תתחיל להתפשט לכם בגוף, תוכלו לחזור להיות אתם, לעשות את הדברים שאתם אוהבים לעשות יחד כשאין לחץ של זמן, מקלחות, שיעורי בית על ראשכם.

ואז יכה בכם המשפט... "איך לא עשינו את זה קודם" (-:

וכשתשבו עם כוס הבירה או היין ותדברו ותהנו, תחליטו לכם על יום קבוע שאתם מפנים לעצמכם, תסגרו אותו ביומן על מנת שלא תקבעו על הזמן הזה שום דבר אחר, אתם יכולים לקרא לזה בשם קוד שלכם.עם הזמן גם תוכלו לשכלל את הדייטים האלה, להחליט שכל פעם מישהו אחר אחראי לתכנית, אולי תחליטו להפתיע אחד את השניה, או ללכת למשהו שהמון זמן רציתם ודחיתם, תרגישו חופשי להיות יצירתיים.

אז אל תחכו למחר... תשבו היום בערב, תפתחו יומנים ותקבעו לכם זמן איכות זוגי.

מבטיחה לכם שזה יקרב אתכם, יחזיר לכם את החיבור, החום, האהבה, הבטחון, ההקשבה ויאפשר לכם להתנהל בבית בצורה יותר נעימה, נינוחה מחוברת ושמחה.

אל תתנו לחיים לנהל אתכם - תקחו אחריות ותנהלו אותם בעצמכם.

פוסטים אחרונים
חיפוש לפי תגיות